אנחנו בתקשורת

יד שמאל אדומה יעל פדר.png
יד ימין אדומה יעל פדר.png

"הגוף שלי הוא רק שלי" - בין להגן לבין להפחיד


אנחנו מאד רוצים להגן על הילדים שלנו.

אנחנו רוצים ללמד אותם שהגוף שלהם הוא רק שלהם!

אבל אנחנו לא רוצים להפחיד אותם, נכון?

הגבול הזה בין להפחיד את הילד לבין להגן עליו הוא גבול מאד מאד דק ומי שקובע אותו זה אתם ההורים.




ביחס לילד שלכם


עד כמה הילד שלכם זקוק להגנה? עד כמה הילד שלכם נתון לפיתוי? האם הילד שלכם הוא ילד מיני? האם הילד שלכם ילך עם כל מי שרק יציע לו ממתקים/מתנות?

כשאני נכנסת לגנים ובתי הספר יש ילדים שישר באים ומחבקים אותי- למה הם מחבקים אותי? הם הרי לא מכירים אותי רק הגעתי... אלה הילדים שזקוקים למגע, לליטוף לחיבוק ואם יש לי ילד/ה כזה/כזאת שאוהבים מגע אני יודעת שאני כאמא צריכה יותר להגן עליהם.


ביחס אליכם


האם אתם הורים חרדתיים? כי אם אתם כאלה, אז קודם כל מודעות זה דבר חשוב וטוב שאתם מודעים לכך אבל אני מתארת לעצמי שלא הייתם רוצים להעביר את החרדות שלכם לילדים שלכם והייתם רוצים שהם יגדלו בטוחים ועצמאיים בעולם יחד עם שמירה על עצמם.

ומהצד השני של הסקאלה עומדים הורים שבבית אין בכלל גבולות, הכל מותר בשם הפתיחות והזרימה עם הילד וגם זה יכול לעיתים לבלבל. דוגמה שזכורה לי בהקשר הזה היא מקרה של ילדה שכחלק מחופשה משפחתית הוריה לקחו אותה לחוף נודיסטיים והילדה נחשפה לעירום וכשהיא באה לגן היא אירגנה משחק כזה "בואו נשחק בים שכולם עירומים".


אנחנו לא רוצים לבלבל את הילדים שלנו,

אנחנו לא רוצים להפחיד אותם. אנחנו רוצים להגן עליהם.

והגבול הזה בין להפחיד לבין להגן נקבע על ידכם.

אז תשמרו עליהם...


רוצים לדעת עוד על ההרצאה שלי, בה אני מדברת על זה ועל עוד הרבה נושאים אחרים? כל הפרטים כאן

שלכם,

יעל פדר

"החברים של יעל"

תוכן פשוט משמעותי

23 צפיות

פוסטים קשורים

הצג הכול

אלימות זאת טעות

אני מסתובבת בגנים ורואה ילדים מרביצים, ילדים בועטים, ילדים מקללים ואני גם פוגשת גננות והורים שלעיתים עומדים חסרי אונים מול האלימות הזאת.