להאמין לילד ולהתייחס לדבריו ברצינות.

לא להפעיל על הילד לחצים לדבר על ההתעללות – תנו לו לספר את הדברים בזמן שלו, בקצב שלו ובמילים שלו.

 שוחח/י עם  הילד בגובה העיניים, בהתאם לגילו ורמתו (השתמש באוצר מילים שמוכר לילד).

המנע/י משאלות סגורות (כן/לא) ומשאלות מנחות ואפשר/י לילד להתבטא באופן חופשי.

להביע אמפטיה כלפיו.

לחזק אותו על הצעד שעשה. (קשה מאוד לילד לחשוף סוד כזה).

להעביר לו את התחושה שתמיד יכול לפנות, ושכבר אינו לבד עם הסוד.

אמור/י לילד שהוא לא אשם. ילדים בד"כ חווים תחושת אשמה קשה. הילד הוא תמיד הקורבן של הפגיעה – הוא לעולם לא הגורם!

בדוק/י את הסיפור הכללי עם הילד. ברר/י היטב שהבנת את כל אשר סיפר לך ואז פנה לגורמים מקצועיים.

שתף/י את הילד בהמשך התהליך כדי להחזיר לילד את התחושה של שליטה על חייו.

לא לתחקר את הילד.

לא להבטיח לא לספר!

חשוב לצמצם ככל האפשר את מספר הפעמים בהם על הילד לחזור על הסיפור.