איך עונים לשאלות של ילדים?
קודם כול - לא נבהלים מהשאלה
חשוב שנדע היכן הוא נחשף לנושא עליו הוא שואל ולמה הוא שואל את השאלה הזאת?
״ למה אתה שואל את זה? איפה שמעת את זה? ״
זו הזדמנות חשובה להראות לו שבבית ש לנו אפשר לדבר ולשאול הכול.
אתם לא חייבים לדעת הכול
מותר לומר: "אני לא יודעת", "אני רוצה לחשוב איך להסביר לך" או "אני אבדוק ואחזור אליך". עדיפה תשובה כנה ומדויקת על תשובה שאנחנו ממציאים רק מפני שנלחצנו. חשוב רק לזכור לחזור אל הילד עם תשובה ולא להשאיר את השאלה פתוחה. אחרת, הוא יחפש את התשובות במקום אחר.
נחזיר לילד את השאלה
אם הוא שאל למשל ״איך באים ילדים לעולם?״ נחזיר את השאלה אליו ״איך אתה חושב שילדים באים לעולם ?״ כך נוכל להבין מה הילד באמת שואל, מה הוא כבר יודע ואיזו תשובה מתאימה לסיטואציה, לגיל ולשלב שבו הוא נמצא.
בונים מגדל של תשובות
ידע נבנה בהדרגה, שלב אחר שלב. לא צריך לתת לילד מיד את כל הידע שיש לנו. מתחילים בתשובה קצרה ופשוטה ועונים על מה שהוא שאל. אם ירצה לדעת עוד, הוא ישאל שאלה נוספת - אז נוסיף עוד קומה למגדל הידע של הילד.
יוצרים תקשורת פתוחה
נותנים לילדים תחושה שבבית שלנו אפשר לדבר על הכול ולשאול הכול. ילדים לא צריכים תשובות מושלמות, הם צריכים מבוגר שמוכן לדבר איתם.
12 כללי המוגנות


1
הגוף שלי הוא רק שלי
המסר החשוב הוא שהגוף שלהם הוא ברשותם, יש להם זכות על גופם.


2
יש לנו בגוף איברים פרטיים
האיברים הפרטיים של הילד הם האיברים המכוסים בבגד ים: פין, פות, חזה, ישבן (לקהל הדתי- ניתן לכנות אותם כאיברים מוצנעים) חשוב שהילד ידע להבחין בין האיברים הפרטיים שלו לבין שאר איברי הגוף.
.jpg)

3
באיברים פרטיים לא נוגעים, לא מפשיטים ולא מראים
לאף אחד אסור לגעת באיברים הפרטיים של הילד (אלא אם כן יש סיבה רפואית לכך) וגם לילד אסור לגעת באיברים הפרטיים של האחר אפילו אם הוא מבקש או מציע מתנות.
האיברים הפרטיים של הילד שייכים לילד ולא מקובל לחשוף אותם בפני זרים. לגבי חקירת גופו, היא טבעית ומותרת אך יש לקיימה באופן פרטי בלבד (ללא נוכחות ילדים/מבוגרים) לדוג' בחדרו.


4
גם אם זה רק משחק ואפילו אם מרשים- באיברים פרטיים לא נוגעים – פשוט לומר לא!
ילדים בגילאים הרכים נוטים לשחק במשחקים מוכרים:"אבא-אמא", "רופא -חולה" משחק החשוב להתפתחותם. לא פעם במהלך משחקים אלו נוצר בלבול בין מותר לאסור, הנכון והלא נכון. יש להנחות את הילד כי ניתן לשחק אך לשמור על הגבולות (בלי להפשיט ובלי לגעת באיברים הפרטיים).


5
להורים ולרופא מותר רק לעזור, על הבריאות והניקיון עוזרים לנו לשמור
כדאי להדגיש כי בדברים שקשורים לבריאות וניקיון מותר להורים לעזור לנו ולרופא מותר לבדוק אותנו אפילו באיבר פרטי כי הוא רק רוצה לעזור ולרפא אותנו (כשאמא ואבא נמצאים שם לשמור עלינו).


6
אם צובטים אותי, מרגיזים אותי, בועטים בי או מציקים- פשוט לומר לא!
חשוב לחנך את הילד לאסרטיביות לא רק במקרה של מגע אסור אלא גם במקרה של מגע שאינו נעים לו (צביטות,נשיקות) יש לו זכות לומר לא!


7
לשאוג "לא" כמו אריה, לברוח מהר כמו נמר ולספר למבוגר שעוזר
נלמד ונתרגל עם הילד איך אומרים לא:
1. שואגים 2. בורחים 3. מספרים


8
סוד טוב אני בוחר אם לספר או לא לספר
יש הבדל בין סוד טוב לסוד רע . כ שמתכננים מסיבת הפתעה לאימא, למשל, זה סוד טוב אותו ניתן לשמור בלב ולא לספר.


9
סודות רעים לא שומרים, סודות רעים רצים ומספרים
סוד רע הוא סוד שגורם לתחושה לא נעימה בבטן. אם מישהו מציק , רוצה לגעת באיברים הפרטיים, כשמישהו אומר לילד "אל תגלה לאבא ואימא". זה סוד רע, אותו חייבים לספר למבוגר שעוזר. הילד צריך לדעת למי הוא יכול לפנות לקבלת עזרה וכדאי למנות רשימה של אנשים קרובים היכולים לשמש אוזן קשבת – כדאי לתת לילד אופציות כמו גננת, יועץ/ת , מורה, דודה, אח/ות או כל אדם אחר מבוגר שהוא בוטח בו ויכול לעזור לו.


10
השירותים מקום פרטי, נכנסים אחד אחד זה הרגע שלי לבד
הילד צריך להבין כי עליו לשמור על הפרטיות שלו ושל חבריו. בכניסה לשירותים את הדלת סוגרים, לא מציצים ולא נכנסים יחד לאותו תא שירותים. בשירותים ציבוריים חשוב לא לשלוח את הילד לבד (גם הגדולים יותר) .


11
בלי אישור של ההורים לא הולכים לא עם מישהו זר ולא עם מישהו מוכר
רוב הילדים יודעים לא ללכת עם אנשים זרים אולם, קיים בלבול: מי הוא זר? מישהו שהם רואים כל יום מוכר במכולת/ השומר הוא זר? הכלל שעוזר לעשות לילדים סדר הוא שעם אף אחד אני לא הולך בלי אישור של ההורים לא עם מישהו שאני מכיר, לא עם מישהו שאני לא מכיר וגם לא עם מישהו שמבקש ממני עזרה.


12
טוב טוב כמה טוב, אני בוחר איך לאהוב
יש לתת מקום למגע המותר, הטוב . יחד עם זאת יש ילדים שלא אוהבים חיבוקים או נשיקות וכדאי לאפשר לילד ללמוד לבחור איך הוא רוצה לאהוב.
אפשר להתחיל כבר בגיל צעיר, דרך מצבים פשוטים מחיי היום־יום. בזמן הרחצה אפשר ללמד את שמות איברי הגוף, בזמן מפגש משפחתי אפשר להזכיר שלא חייבים לתת חיבוק, ולפני ביקור אצל הרופא אפשר להסביר מי רשאי לבדוק את הגוף ובאילו תנאים. לא צריך להסביר הכול בשיחה אחת. עדיף לקיים הרבה שיחות קצרות, פשוטות ומותאמות לגיל.
השיחה אינה צריכה להתמקד בפגיעה או באנשים מסוכנים. אפשר להתמקד בזכויות ובכלים: הגוף שלי שייך לי, מותר לי לא לרצות מגע, יש סודות שאני חייב לספר ויש מבוגרים שתפקידם לעזור לי. כשמדברים בשפה רגועה ולא מאיימת, אנחנו לא מכניסים לילדים פחדים - אנחנו מעניקים להם ביטחון.
לא לחייב. ילד יכול לאהוב מאוד את סבתא, את הדוד או את החברה של אמא, ועדיין לא לרצות חיבוק או נשיקה באותו רגע. זאת זכותו. אפשר להציע דרכים אחרות לומר שלום: לנופף, לחייך, לתת "כיף" או לומר מילה טובה. כך הילד לומד שאפשר לשמור על הגבולות שלו בלי לפגוע באחרים.
זאת זכותו. משתדלים לא להיעלב ולא לגרום לו להרגיש אשם. כאשר אנחנו מכבדים את ה"לא" של הילד גם בבית, אנחנו מלמדים אותו שהגבולות שלו חשובים ושמותר לו לצפות שגם אחרים יכבדו אותם. זה המקום ללמד אותו מגע מתוך רצון הדדי. אם אחד מהצדדים אינו רוצה במגע, אין לאפשר אותו.
מתחילים את השיחה לפני שיש בעיה. מסבירים מה עושים ומה לא עושים ברשת, למשל, שלא מצלמים ולא שולחים תמונות של איברים פרטיים ובטח שלא נפגשים עם מישהוא שהכרנו ברשת. חשוב שהילד ידע שגם אם לחץ על משהו, שלח תמונה או הסתבך- הוא תמיד יכול לבוא ולספר בלי לחשוש שתכעסו עליו ובכלל כדאי שבכל דבר ועניין ברשת תמיד ייתייעץ אתכם. במקרה של פגיעה, איום, סחיטה או הפצת תמונות של ילד ברשת אפשר לפנות למוקד 105.
לא. יש מצבים שבהם הורה עוזר לילד להתנקות או להתלבש, ויש מצבים שבהם רופא או אחות צריכים לבדוק את הגוף כדי לעזור ולטפל. חשוב להסביר לילד מה עומד לקרות ולמה ולשמור ככל האפשר על פרטיותו. בבדיקה רפואית ההורה או המבוגר האחראי נמצא לצד הילד ושומר עליו.
סקרנות כלפי הגוף ונגיעה עצמית יכולות להיות חלק טבעי מההתפתחות. אין צורך לכעוס או לבייש את הילד. אפשר להסביר ברוגע: "זה הגוף שלך, אבל דברים פרטיים עושים במקום פרטי". אם ההתנהגות מתרחשת בתדירות רבה מאוד, גורמת כאב, מפריעה לתפקוד או אינה ניתנת לעצירה, כדאי להתייעץ עם איש או אשת מקצוע. (פסיכולוג, יועץ חינוכי במסגרת החינוכית או מחוצה לה)
לא מספיק לקיים שיחה אחת. ילדים גדלים, פוגשים מצבים חדשים ומבינים את הדברים אחרת בכל גיל. כדאי לחזור על המסרים ברגעים קטנים לאורך השנים: הגוף שלי שי יך לי, מותר לי להציב גבול, תמיד מותר לי לספר והאחריות לשמור עליי היא של המבוגרים.
עירום בבית אינו בהכרח בעייתי, ואין כלל אחד שמתאים לכל המשפחות. מה שחשוב הוא האווירה בבית והתחושה של כל בני המשפחה. עירום א ינו צריך להיות מלווה בבושה, אבל גם לא בכפייה. אם הילד או ההורה אינם מרגישים בנוח, מכבדים את התחושה ומאפשרים פרטיות.
אין גיל אחד שבו חייבים להפסיק. כדאי להתבונן בילד: האם הוא מבקש פרטיות? האם הוא נראה נבוך או לא נוח? האם גם לנו כבר פחות מתאים? כאשר אחד הצדדים מתחיל להרגיש אי־נוחות, זה הזמן לעבור לרחצה נפרדת. אפשר לומר בטבעיות: "אתה גדל, ועכשיו נעים יותר שתתקלח בפרטיות. אני קרובה אם תצטרך עזרה".
אחים צעירים או חברים יכולים להתקלח יחד כל עוד הדבר נעים ומתאים לשניהם, אין ביניהם פער משמעותי בגיל או בהתפתחות וכל אחד יכול לבקש להפסיק. אם אחד הילדים מבקש פרטיות, נראה לא נוח או שהמשחק כולל חשיפה או מגע באיברים הפרטיים - עוצרים ברוגע ועוברים למקלחות נפרדות. חשוב לזכור שילדים צעירים אינם נשארים לבד באמבטיה, גם אם הם מתקלחים עם אח או אחות.
ובכל מקרה חשוב להדגיש את הכלל - "באיברים פרטיים לא נוגעים"
מותר להורים להציב גבולות לפרטיות שלהם. אפשר לומר בפשטות: "עכשיו אני מתקלחת וזה הזמן הפרטי שלי. כשתצטרך להתקלח, גם לך תהיה פרטיות". כך הילד לומד שהזכות לפרטיות שייכת לכולם - לילדים ולמבוגרים.
מסבירים שהגוף הוא טבעי, בריא וטוב ובו בזמן יש חלקים ורגעים שהם פרטיים.
אפשר להשתמש במשפטים הבאים:
הגוף שלך הוא פרטי.
מתלבשים בחדר או במקלחת.
לפני שנכנסים לשירותים או לחדר סגור דופקים בדלת.
לא מסתכלים ולא נוגעים בגוף של אדם אחר בלי רשות.
כך אנחנו מלמדים פרטיות מתוך כבוד, ולא מתוך בושה.
סקרנות כלפי הגוף היא טבעית. אין צורך לכעוס או לבייש את הילד, אבל כן חשוב להציב גבול ברור: "אני מבינה שאתה סקרן, אבל הגוף של כל אדם הוא פרטי. לא פותחים דלת ולא מסת כלים כשמישהו מתלבש או מתקלח". אם ההתנהגות חוזרת שוב ושוב למרות הגבול, כוללת כפייה או גורמת לילד אחר אי־נוחות, כדאי להתייעץ.
לפני שמגיעים, כדאי להסביר לילד מה עומד לקרות ולחשוב יחד מה יעזור לו להרגי ש בנוח. לכבד את הפרטיות של הילד, אפשר להשתמש במגבת גדולה, להחליף בגדים בתא פרטי או לבחור פינה נסתרת ולהימנע מאמירות כמו "שטויות, אף אחד לא רואה אותך". גם במקום ציבורי המסר נשאר זהה: לא בוהים בגוף של אחרים, לא מעירים עליו ולא נוגעים בו. אם משהו גורם לילד אי־נוחות, הוא תמיד יכול לספר ולבקש עזרה.
סימני אזהרה

1
שינוי בהתנהגות הילד- התפרצויות כעס/זעם, עצבות, מופנמות.

2
תלונות על כאבי ראש / בטן שלא ניתנים להסבר פיזי

3
הפרעות בשינה.

4
פחד או סלידה ממקומות ומאנשים מסוימים

5
ילד הנראה מכונס בתוך עצמו, עסוק בפנטזיות ומציג התנהגות ילדותית

6
יחסי חברות מועטים עם ילדים אחרים

7
בעיות משמעת, בעיות בגן/בית הספר, התנהגות חריגה, ירידה בלימודים. עוינות או התנהגות אלימה.

8
בגדים תחתונים מוכתמים, קרועים או כאשר כתמי דם מופיעים עליהם

9
תלונות על כאב, או גירוי באזור אברי המין,חבורות או שטפי דם באברי המין החיצוניים

10
סימנים המעידים על דיכאון, התקפי חרדה, הפרעות אכילה.

11
ירידה בהערכה העצמית, התנהגות פסיבית, ניסיון לרצות את הסביבה באופן חריג.

12
התנהגות מינית שאינה תואמת את גיל הילד
אנחנו רוצים רק להגן עליהם
סקרנות מינית
איברים פרטיים
הזכות לומר לא
מתי לומר לא 1
מתי לומר לא 2
מתי לומר לא 3
מתי לומר לא 4
איך לומר לא
ילדים שומרים סודות
מה זה סוד טוב
מה זה סוד רע?
למה ילדים לא מספרים
מסר שהם תמיד יכולים לסמוך עלינו
למי מספרים סוד
ביקור אצל הרופא
מגע טוב
פרטיות

















