איך מלמדים ילדים לשמור על עצמם?

איך מלמדים ילדים שהגוף שלהם הוא רק שלהם מבלי להפחיד אותם?

 

 הסטטיסטיקה בנושא פגיעות מיניות בילדים  לא יכולה להשאיר אותנו הורים אדישים ומחייבת אותנו לפעול להעלאת המודעות לנושא ולמתן כלים לילדינו לשמור על עצמם מפני פגיעות מיניות .

ריכזנו עבורכם מידע וכלים חיוניים בנושא.

 

הגוף שלי הוא רק שלי ב-12 כללים 

1

הגוף שלי הוא רק שלי

4

גם אם זה רק משחק ואפילו אם מרשים- באיברים פרטיים לא נוגעים – פשוט לומר לא!

7

לשאוג ״לא״ כמו אריה, לברוח מהר כמו נמר ולספר למבוגר שעוזר

10

השירותים מקום פרטי, נכנסים אחד אחד זה הרגע שלי לבד

2

יש לנו בגוף איברים פרטיים

5

להורים ולרופא מותר רק לעזור, על הבריאות והניקיון עוזרים לנו לשמור

8

סוד טוב אני בוחר אם לספר או לא לספר

11

בלי אישור של ההורים לא הולכים לא עם מישהו זר ולא עם מישהו מוכר

3

באיברים פרטיים לא נוגעים, לא מפשיטים ולא מראים

6

אם צובטים אותי, מרגיזים אותי, בועטים בי או מציקים- פשוט לומר לא!

9

סודות רעים לא שומרים, סודות רעים רצים ומספרים

12

טוב טוב כמה טוב, אני בוחר איך לאהוב

לילדים יש סקרנות טבעית בריאה ולגיטימית והם נוהגים לשאול שאלות. חשוב שההורים לא יתחמקו משאלות

הילד, אפילו אם הן מביכות את ההורה או גורמות לו תחושה לא נוחה שכן אם הילד לא יקבל תשובות לשאלותיו, הוא יחפש את התשובה ממקורות אחרים.

1

הגבול בין ללמד את הילד לבין להפחיד אותו הוא גבול דק. חשוב  לשוחח עם הילד בגובה העיניים , בשפת הילד ולהשתמש במושגים מחיי היום יום של הילד . לא לערוך עם הילד שיחה רשמית, לא להפחיד אותו אלא לשוחח איתו באופן פתוח וגלוי תוך כדי ההתנהלות היומיומית.

2

לעודד תקשורת פתוחה בבית.להימנע מאווירת סודיות, שלא חושפת רגשות ומידע .  הורה לא יכול לצפות שילדו יספר לו משהו רע שקרה לו אם הילד לא מספר לו על דברים טובים או יומיומיים שקורים לו.

לעודד את הילד לספר ולשתף.

3

לתת לילד את התחושה שמאמינים לו ושקשובים אליו (הפחד הגדול ביותר של הילד הוא שכשהוא יספר משהו רע שקרה לו לא יאמינו לו)  לא להתייחס אל דבריו כאל סיפורים דמיוניים. רק כך הילד ישתף את הוריו.

4

לעודד את הילד לסמוך על הרגשות שלו. להיות קשובים לרצונות הילד ולכבדם .

5

כדאי להדגיש בפני הילד כי הוא לא תמיד חייב להקשיב למבוגרים. אם הם מבקשים ממנו דברים שפוגעים בפרטיות שלו או שלהם (לגעת בהם, להסתכל על האיברים הפרטיים שלהם, או שהם ייגעו בו או יסתכלו על האיברים הפרטיים שלו), לא לפחד לומר לא ולספר למבוגר.

6

הילד הוא המראה של הוריו.דרך ההורים הילד לומד את נושא הפרטיות והמרחב האישי כבר בינקותו- דרך הטיפול בו הוא לומד כי ההורים והמטפלים הם היחידים שנוגעים באיבריו וזה נעשה רק כחלק מטיפול וניקיון. הילד גדל לנורמות התנהגות בהם איבריו הפרטים אינם חשופים וכך נכון גם אצל הוריו וסביבתו הקרובה. חשוב כי ההורים יקפידו על שמירה על פרטיותם האישית ובכך הילד ילמד לכבד את הפרטיות שלהם ואת הפרטיות של האחר.

7

7 המלצות כיצד לשוחח עם הילד על הנושא:

סימני אזהרה לאפשרות של פגיעה:

1

שינוי בהתנהגות הילד- התפרצויות כעס/זעם, עצבות, מופנמות.

5

ילד הנראה מכונס בתוך עצמו, עסוק בפנטזיות ומציג התנהגות ילדותית

9

תלונות על כאב, או גירוי באזור אברי המין,חבורות או שטפי דם באברי המין החיצוניים

2

תלונות על כאבי ראש /בטן שלא ניתנים להסבר פיזי

6

יחסי חברות מועטים עם ילדים אחרים

10

סימנים המעידים על דיכאון, התקפי חרדה, הפרעות אכילה.

3

הפרעות בשינה.

7

בעיות משמעת, בעיות בגן/בית הספר, התנהגות חריגה, ירידה בלימודים. עוינות או התנהגות אלימה.

11

ירידה בהערכה העצמית, התנהגות פסיבית, ניסיון לרצות את הסביבה באופן חריג.

4

פחד או סלידה ממקומות ומאנשים מסוימים

8

בגדים תחתונים מוכתמים, קרועים או כאשר כתמי דם מופיעים עליהם

12

התנהגות מינית שאינה תואמת את גיל הילד

כאשר את/ה משוחח עם ילד חשוב לזכור שהמטרה העיקרית היא לברר אם קיים/לא קיים חשד סביר לפגיעה.

הקפד/י להיות רגוע/ה.

תגובה היסטרית עשויה להפחיד את הילד, להגביר את רגש האשמה שלו ולגרום להסתגרות.

 
 

חשוב!

  • להאמין לילד ולהתייחס לדבריו ברצינות.

  • לא להפעיל על הילד לחצים לדבר על ההתעללות – תנו לו לספר את הדברים בזמן שלו, בקצב שלו ובמילים שלו.

  •  שוחח/י עם  הילד בגובה העיניים, בהתאם לגילו ורמתו (השתמש באוצר מילים שמוכר לילד).

  • המנע/י משאלות סגורות (כן/לא) ומשאלות מנחות ואפשר/י לילד להתבטא באופן חופשי.

  • להביע אמפטיה כלפיו.

  • לחזק אותו על הצעד שעשה. (קשה מאוד לילד לחשוף סוד כזה).

  • להעביר לו את התחושה שתמיד יכול לפנות, ושכבר אינו לבד עם הסוד.

  • אמור/י לילד שהוא לא אשם. ילדים בד"כ חווים תחושת אשמה קשה. הילד הוא תמיד הקורבן של הפגיעה – הוא לעולם לא הגורם!

  • בדוק/י את הסיפור הכללי עם הילד. ברר/י היטב שהבנת את כל אשר סיפר לך ואז פנה לגורמים מקצועיים.

  • שתף/י את הילד בהמשך התהליך כדי להחזיר לילד את התחושה של שליטה על חייו.

  • לא לתחקר את הילד.

  • לא להבטיח לא לספר!

  • חשוב לצמצם ככל האפשר את מספר הפעמים בהם על הילד לחזור על הסיפור.

מתוך האתר של "מידע אמין על מין".

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram

​© כל הזכויות שמורות (2020) לחברים של יעל