top of page
לוגו החברים של יעל
ערבית
צרפתית
ספרדית
אנגלית
סינית
edu center
יעל פדר פורטל אנשי חינוך

פורטל אנשי חינוך

הצגות, סרטונים, פעילויות, מערכים ותכנים שיעזרו לכם להפוך נושאים מורכבים לברורים ומותאמים לילדים.

רקע לבן צבעי מים

מה עושים אחרי שצפינו בהצגה-מדברים מוגנות

ההצגה מעניקה לילדים שפה, מסרים וכלים, אבל היא אינה עומדת בפני עצמה. השיחה שמתקיימת אחריה מאפשרת לילדים לעבד את מה שראו, לשאול שאלות ולחבר את המסרים למצבים מחיי היום־יום.
ההצגה הסתיימה אבל התהליך החינוכי ממשיך.

להרחבה

משחקי סקרנות בין ילדים

ילדים מגלים סקרנות לגבי הגוף שלהם והגוף של הסובבים אותם. זה טבעי, נורמלי ובריא. הם לומדים על העולם באמצעות סקרנות ומשחק.
כאשר משחק כולל חשיפה של הגוף או נגיעה, חשוב לא להיבהל - אבל גם לא להתעלם.

להרחבה

משחקים אסורים וסימני אזהרה

יש מצבים שבהם לא מספיקה הצבת גבול. צריך לעצור את המשחק באופן מיידי ולבדוק אם נדרשת התייעצות מקצועית.

להרחבה

קרה משהו -מה עושים ואיך מדווחים?

כשמתרחש אירוע בין ילדים או כשילד משתף במשהו מדאיג, חשוב לדעת איך לדבר איתו, איך לתעד, איך לפנות להורים ומתי נדרשת פנייה לגורם מקצועי.

להרחבה

שאלות של אנשי חינוך

בעבודה היומיומית עם ילדים עולות לא פעם שאלות והתלבטויות: איך נכון להגיב למצבים רגישים? מה כדאי לומר לילדים, ומתי חשוב להתערב? כאן ריכזתי שאלות נפוצות של אנשי חינוך, לצד הסברים, המלצות וכלים מעשיים שיעזרו לכם להתמודד עם מצבים מהשטח ולתווך אותם לילדים בצורה רגישה, ברורה ומותאמת לגילם.

להרחבה

שאלות שהורים שואלים

הורים נתקלים לא פעם בשאלות ובמצבים שלא תמיד ברור להם איך נכון להגיב אליהם. כאן ריכזתי שאלות נפוצות של הורים, לצד תשובות, הסברים וכלים מעשיים שיעזרו לכם להתמודד עם מצבים מחיי היומיום ולדבר עם הילדים בצורה פשוטה, רגישה ומותאמת לגילם.

להרחבה

סרטונים לאנשי חינוך

בסרטונים שלפניכם תמצאו ידע מקצועי, הסברים וכלים מעשיים שיעזרו לכם לנהל שיח פתוח ומותאם גיל, להתמודד עם שאלות שעולות מהשטח ולהעניק לילדים תחושת ביטחון וכלים להתמודדות.

להרחבה

שירים לילדים

שירים הם דרך נפלאה לחזור על המסרים של ההצגה, לחזק את כללי המוגנות ולהפוך אותם לחלק מעולמם של הילדים. דרך המילים, המנגינות והשירה המשותפת, הילדים יכולים להיזכר במה שלמדו, להפנים את המסרים וליהנות בדרך.

להרחבה

כלים נוספים להעמקת השיח

ההצגה היא רק תחילתו של השיח!

להרחבה
שאלות ותשובות נוספות

הכירו את עולם הספרים שלי

הילדים צפו בהצגה - ומה עכשיו ?

5החברים של יעל
00:00 / 02:31
15סודות
00:00 / 01:43
18שיר הלא
00:00 / 01:57
20שיר השירותים
00:00 / 02:25
21שלום לכולכם
00:00 / 01:01
31למי לספר
00:00 / 00:55
32הגוף שלי הוא רק שלי
00:00 / 01:36
33טוב טוב
00:00 / 01:47
שיר סיפורים והפתעות
02:26

שיר סיפורים והפתעות

שיר  טוב טוב
02:30

שיר טוב טוב

שיר שלום לכולכם
01:45

שיר שלום לכולכם

שיר  בואו נשחק
02:37

שיר בואו נשחק

איך עונים לשאלות של ילדים?

כללי המוגנות „הגוף שלי הוא רק שלי”

Add a Title

כותרת

טקסט

קובץ להדפסה
  • עמוד 1

שאלות של הורים

אפשר להתחיל כבר בגיל צעיר, דרך מצבים פשוטים מחיי היום־יום. בזמן הרחצה אפשר ללמד את שמות איברי הגוף, בזמן מפגש משפחתי אפשר להזכיר שלא חייבים לתת חיבוק, ולפני ביקור אצל הרופא אפשר להסביר מי רשאי לבדוק את הגוף ובאילו תנאים. לא צריך להסביר הכול בשיחה אחת. עדיף לקיים הרבה שיחות קצרות, פשוטות ומותאמות לגיל.

השיחה אינה צריכה להתמקד בפגיעה או באנשים מסוכנים. אפשר להתמקד בזכויות ובכלים: הגוף שלי שייך לי, מותר לי לא לרצות מגע, יש סודות שאני חייב לספר ויש מבוגרים שתפקידם לעזור לי. כשמדברים בשפה רגועה ולא מאיימת, אנחנו לא מכניסים לילדים פחדים - אנחנו מעניקים להם ביטחון.

לא לחייב. ילד יכול לאהוב מאוד את סבתא, את הדוד או את החברה של אמא, ועדיין לא לרצות חיבוק או נשיקה באותו רגע. זאת זכותו. אפשר להציע דרכים אחרות לומר שלום: לנופף, לחייך, לתת "כיף" או לומר מילה טובה. כך הילד לומד שאפשר לשמור על הגבולות שלו בלי לפגוע באחרים.

זאת זכותו. משתדלים לא להיעלב ולא לגרום לו להרגיש אשם. כאשר אנחנו מכבדים את ה"לא" של הילד גם בבית, אנחנו מלמדים אותו שהגבולות שלו חשובים ושמותר לו לצפות שגם אחרים יכבדו אותם. זה המקום ללמד אותו מגע מתוך רצון הדדי. אם אחד מהצדדים אינו רוצה במגע, אין לאפשר אותו.

מתחילים את השיחה לפני שיש בעיה. מסבירים מה עושים ומה לא עושים ברשת, למשל,  שלא מצלמים ולא שולחים תמונות של איברים פרטיים ובטח שלא נפגשים עם מישהוא שהכרנו ברשת. חשוב שהילד ידע שגם אם לחץ על משהו, שלח תמונה או הסתבך- הוא תמיד יכול לבוא ולספר בלי לחשוש שתכעסו עליו ובכלל כדאי שבכל דבר ועניין ברשת תמיד ייתייעץ אתכם. במקרה של פגיעה, איום, סחיטה או הפצת תמונות של ילד ברשת אפשר לפנות למוקד 105.

לא. יש מצבים שבהם הורה עוזר לילד להתנקות או להתלבש, ויש מצבים שבהם רופא או אחות צריכים לבדוק את הגוף כדי לעזור ולטפל. חשוב להסביר לילד מה עומד לקרות ולמה ולשמור ככל האפשר על פרטיותו. בבדיקה רפואית ההורה או המבוגר האחראי נמצא לצד הילד ושומר עליו.

סקרנות כלפי הגוף ונגיעה עצמית יכולות להיות חלק טבעי מההתפתחות. אין צורך לכעוס או לבייש את הילד. אפשר להסביר ברוגע: "זה הגוף שלך, אבל דברים פרטיים עושים במקום פרטי". אם ההתנהגות מתרחשת בתדירות רבה מאוד, גורמת כאב, מפריעה לתפקוד או אינה ניתנת לעצירה, כדאי להתייעץ עם איש או אשת מקצוע. (פסיכולוג, יועץ חינוכי במסגרת החינוכית או מחוצה לה)

לא מספיק לקיים שיחה אחת. ילדים גדלים, פוגשים מצבים חדשים ומבינים את הדברים אחרת בכל גיל. כדאי לחזור על המסרים ברגעים קטנים לאורך השנים: הגוף שלי שייך לי, מותר לי להציב גבול, תמיד מותר לי לספר והאחריות לשמור עליי היא של המבוגרים.

עירום בבית אינו בהכרח בעייתי, ואין כלל אחד שמתאים לכל המשפחות. מה שחשוב הוא האווירה בבית והתחושה של כל בני המשפחה. עירום אינו צריך להיות מלווה בבושה, אבל גם לא בכפייה. אם הילד או ההורה אינם מרגישים בנוח, מכבדים את התחושה ומאפשרים פרטיות.

אין גיל אחד שבו חייבים להפסיק. כדאי להתבונן בילד: האם הוא מבקש פרטיות? האם הוא נראה נבוך או לא נוח? האם גם לנו כבר פחות מתאים? כאשר אחד הצדדים מתחיל להרגיש אי־נוחות, זה הזמן לעבור לרחצה נפרדת. אפשר לומר בטבעיות: "אתה גדל, ועכשיו נעים יותר שתתקלח בפרטיות. אני קרובה אם תצטרך עזרה".

אחים צעירים או חברים יכולים להתקלח יחד כל עוד הדבר נעים ומתאים לשניהם, אין ביניהם פער משמעותי בגיל או בהתפתחות וכל אחד יכול לבקש להפסיק. אם אחד הילדים מבקש פרטיות, נראה לא נוח או שהמשחק כולל חשיפה או מגע באיברים הפרטיים - עוצרים ברוגע ועוברים למקלחות נפרדות. חשוב לזכור שילדים צעירים אינם נשארים לבד באמבטיה, גם אם הם מתקלחים עם אח או אחות.

ובכל מקרה חשוב להדגיש את הכלל - "באיברים פרטיים לא נוגעים"

מותר להורים להציב גבולות לפרטיות שלהם. אפשר לומר בפשטות: "עכשיו אני מתקלחת וזה הזמן הפרטי שלי. כשתצטרך להתקלח, גם לך תהיה פרטיות". כך הילד לומד שהזכות לפרטיות שייכת לכולם - לילדים ולמבוגרים.

מסבירים שהגוף הוא טבעי, בריא וטוב ובו בזמן יש חלקים ורגעים שהם פרטיים.

אפשר להשתמש במשפטים הבאים:

  • הגוף שלך הוא פרטי.

  • מתלבשים בחדר או במקלחת.

  • לפני שנכנסים לשירותים או לחדר סגור  דופקים בדלת.

  • לא מסתכלים ולא נוגעים בגוף של אדם אחר בלי רשות.

כך אנחנו מלמדים פרטיות מתוך כבוד, ולא מתוך בושה.

סקרנות כלפי הגוף היא טבעית. אין צורך לכעוס או לבייש את הילד, אבל כן חשוב להציב גבול ברור: "אני מבינה שאתה סקרן, אבל הגוף של כל אדם הוא פרטי. לא פותחים דלת ולא מסתכלים כשמישהו מתלבש או מתקלח". אם ההתנהגות חוזרת שוב ושוב למרות הגבול, כוללת כפייה או גורמת לילד אחר אי־נוחות, כדאי להתייעץ.

לפני שמגיעים, כדאי להסביר לילד מה עומד לקרות ולחשוב יחד מה יעזור לו להרגיש בנוח. לכבד את הפרטיות של הילד, אפשר להשתמש במגבת גדולה, להחליף בגדים בתא פרטי או לבחור פינה נסתרת ולהימנע מאמירות כמו "שטויות, אף אחד לא רואה אותך". גם במקום ציבורי המסר נשאר זהה: לא בוהים בגוף של אחרים, לא מעירים עליו ולא נוגעים בו. אם משהו גורם לילד אי־נוחות, הוא תמיד יכול לספר ולבקש עזרה.

מכבדים את הסירוב ולא מפעילים לחץ. אפשר לשאול בשקט: "מה בפעילות לא נעים לך?" ולהציע חלופות -להשתתף בלי מגע, לבחור בן או בת זוג, להשתמש באביזר במקום להחזיק יד או לצפות ולהצטרף בהמשך.

לא נבהלים מהמילה. אפשר לשאול: 

  • "איפה שמעת את המילה הזאת?"

  • "מה אתה חושב שהיא אומרת?"

  • "מה רצית לומר כשאמרת אותה?"

עונים בקצרה ובהתאם לגיל.

השירותים הם מרחב פרטי - גם ילד סקרן לא יכול לפתוח דלת, להציץ או להיכנס לתא תפוס.

אני מבינה שאתם סקרנים, אבל בשירותים כל אחד זכאי לפרטיות. לא פותחים דלת, לא מציצים ולא נכנסים בלי רשות.

הופכים לשגרה: דופקים לפני כניסה, ממתינים לתור מחוץ לתא, שומרים על דלת סגורה, לא מטפסים כדי להציץ, לא מעירים על גוף של ילדים אחרים.

סימן לתשומת לב: המשך ההצצה למרות גבול ברור, התמקדות בילד מסוים, או ניסיון לגעת בו.

קיראו עוד - גם בשירותים "הגוף שלי הוא רק שלי"

לא מביישים אותו. שאלה כללית יכולה לקבל תשובה קצרה שמתאימה לכולם. אם השאלה כוללת מידע אישי: "זאת שאלה חשובה, אבל היא קצת אישית. אני רוצה להקשיב לך בפרטיות אחרי הפעילות."

לא "איזו בושה" , הגוף אינו מביש. מסבירים איפה מתאים להתפשט ואיפה שומרים על פרטיות: הגוף שלך הוא טוב ושייך לך. בגן אנחנו נשארים לבושים. אם צריך להחליף בגדים, עושים זאת במקום פרטי ועם מבוגר שעוזר לך. 

סימן לתשומת לב: התפשטות שחוזרת, מלווה בהצגת איברים פרטיים לאחרים, ניסיון לערב ילדים נוספים, או מצוקה.

יכול להיות סקרנות טבעית, דרך להירגע, או תגובה לעייפות/מתח/שעמום. ניגשים בשקט:

אני רואה שאתה נוגע בגוף שלך. זה הגוף שלך, אבל נגיעה באיברים הפרטיים היא דבר שעושים בפרטיות, לא בזמן פעילות ובנוכחות ילדים אחרים.

כדאי גם לבדוק אם מגרד/כואב/מציק הבגד/צריך שירותים.

סימן לתשומת לב: תדירות גבוהה, כאב או פציעה, הפרעה לתפקוד, לא נפסק אחרי תזכורות, או מצוקה נלווית.

לא כל שאלה, מילה או נגיעה חד־פעמית מצריכה שיחת דיווח.

כדאי לעדכן ולהתייעץ כאשר ההתנהגות חוזרת או מתגברת, מפריעה לילד או לילדים אחרים, התרחש אירוע בין כמה ילדים, הילד נראה מפוחד או נסער, יש פער בגיל או בכוחות, עולה מידע מדאיג או נדרשת התייעצות מקצועית.

לא צריך לחכות לוודאות. פונים להתייעצות כאשר: לא בטוחים שההתנהגות תואמת גיל, ההתנהגות חוזרת למרות גבולות, יש פער משמעותי בין הילדים, מופיעים כפייה/לחץ/איום/סודיות/שוחד/פחד, ילד אומר שלא הצליח לסרב או להפסיק, נגרם כאב/פציעה/השפלה/מצוקה, מופיעה התנהגות מינית מפורטת שלא תואמת גיל, הילד מספר שמישהו נגע בו/הראה לו תוכן מיני, יש שינוי חד בהתנהגות, או עולה חשש לחשיפה לתוכן מיני/פגיעה ברשת.

במקרים כאלה לא חוקרים ולא מנסים להוכיח, מקשיבים, מתעדים במילות הילד, ופונים מיד למנהלת/יועצת/פסיכולוגית או לגורם המקצועי המתאים. תפקיד איש החינוך אינו לקבוע אם הייתה פגיעה, אלא לזהות את החשש, לא להתעלם ממנו ולהעביר אותו הלאה.

משחקי ילדים - מתי זו סקרנות ומתי צריך להתערב?

מוצרים נילווים

רקע לבן צבעי מים

להזמנת הצגה מלאו את הפרטים

עולם הספרים שלי

להזמנת הצגה ** להזמנת הצגה ** להזמנת הצגה ** להזמנת הצגה ** להזמנת הצגה ** להזמנת הצגה ** להזמנת הצגה ** להזמנת הצגה ** להזמנת הצגה ** להזמנת הצגה **
bottom of page