שאלות של אנשי חינוך
בעבודה היומיומית עם ילדים עולות לא פעם שאלות והתלבטויות: איך נכון להגיב למצבים רגישים? מה כדאי לומר לילדים, ומתי חשוב להתערב? כאן ריכזתי שאלות נפוצות של אנשי חינוך, לצד הסברים, המלצות וכלים מעשיים שיעזרו לכם להתמודד עם מצבים מהשטח ולתווך אותם לילדים בצורה רגישה, ברורה ומותאמת לגילם.
להלן שאלות ותשובות לשאלות נפוצות של אנשי חינוך :
12 כללי המוגנות


1
הגוף שלי הוא רק שלי
המסר החשוב הוא שהגוף שלהם הוא ברשותם, יש להם זכות על גופם.


2
יש לנו בגוף איברים פרטיים
האיברים הפרטיים של הילד הם האיברים המכוסים בבגד ים: פין, פות, חזה, ישבן (לקהל הדתי- ניתן לכנות אותם כאיברים מוצנעים) חשוב שהילד ידע להבחין בין האיברים הפרטיים שלו לבין שאר איברי הגוף.
.jpg)

3
באיברים פרטיים לא נוגעים, לא מפשיטים ולא מראים
לאף אחד אסור לגעת באיברים הפרטיים של הילד ( אלא אם כן יש סיבה רפואית לכך) וגם לילד אסור לגעת באיברים הפרטיים של האחר אפילו אם הוא מבקש או מציע מתנות.
האיברים הפרטיים של הילד שייכים לילד ולא מקובל לחשוף אותם בפני זרים. לגבי חקירת גופו, היא טבעית ומותרת אך יש לקיימה באופן פרטי בלבד (ללא נוכחות ילדים/מבוגרים) לדוג' בחדרו.


4
גם אם זה רק משחק ואפילו אם מרשים- באיברים פרטיים לא נוגעים – פשוט לומר לא!
ילדים בגילאים הרכים נוטים לשחק במשחקים מוכרים:"אבא-אמא", "רופא -חולה" משחק החשוב להתפתחותם. לא פעם במהלך משחקים אלו נוצר בלבול בין מותר לאסור, הנכון והלא נכון. יש להנחות את הילד כי ניתן לשחק אך לשמור על הגבולות (בלי להפשיט ובלי לגעת באיברים הפרטיים).


5
להורים ולרופא מותר רק לעזור, על הבריאות והניקיון עוזרים לנו לשמור
כדאי להדגיש כי בדברים שקשורים לבריאות וניקיון מותר להורים לעזור לנו ולרופא מותר לבדוק אותנו אפילו באיבר פרטי כי הוא רק רוצה לעזור ולרפא אותנו (כשאמא ואבא נמצאים שם לשמור עלינו).


6
אם צובטים אותי, מרגיזים אותי, בועטים בי או מציקים- פשוט לומר לא!
חשוב לחנך את הילד לאסרטיביות לא רק במקרה של מגע אסור אלא גם במקרה של מגע שאינו נעים לו (צביטות,נשיקות) יש לו זכות לומר לא!


7
לשאוג "לא" כמו אריה, לברוח מהר כמו נמר ולספר למבוגר שעוזר
נלמד ונתרגל עם הילד איך אומרים לא:
1. שואגים 2. בורחים 3. מספרים


8
סוד טוב אני בוחר אם לספר או לא לספר
יש הבדל בין סוד טוב לסוד רע . כשמתכננים מסיבת הפתעה לאימא, למשל, זה סוד טוב אותו ניתן לשמור בלב ולא לספר.


9
סודות רעים לא שומרים, סודות רעים רצים ומספרים
סוד רע הוא סוד שגורם לתחושה לא נעימה בבטן. אם מישהו מציק , רוצה לגעת באיברים הפרטיים, כשמישהו אומר לילד "אל תגלה לאבא ואימא". זה סוד רע, אותו חייבים לספר למבוגר שעוזר. הילד צריך לדעת למי הוא יכול לפנות לקבלת עזרה וכדאי למנות רשימה של אנשים קרובים היכולים לשמש אוזן קשבת – כדאי לתת לילד אופציות כמו גננת, יועץ/ת , מורה, דודה, אח/ות או כל אדם אחר מבוגר שהוא בוטח בו ויכול לעזור לו.


10
השירותים מקום פרטי, נכנסים אחד אחד זה הרגע שלי לבד
הילד צריך להבין כי עליו לשמור על הפרטיות שלו ושל חבריו. בכניסה לשירותים את הדלת סוגרים, לא מציצים ולא נכנסים יחד לאותו תא שירותים. בשירותים ציבוריים חשוב לא לשלוח את הילד לבד (גם הגדולים יותר) .


11
בלי אישור של ההורים לא הולכים לא עם מישהו זר ולא עם מישהו מוכר
רוב הילדים יודעים לא ללכת עם אנשים זרים אולם, קיים בלבול: מי הוא זר? מישהו שהם רואים כל יום מוכר במכולת/ השומר הוא זר? הכלל שעוזר לעשות לילדים סדר הוא שעם אף אחד אני לא הולך בלי אישור של ההורים לא עם מישהו שאני מכיר, לא עם מישהו שאני לא מכיר וגם לא עם מישהו שמבקש ממני עזרה.


12
טוב טוב כמה טוב, אני בוחר איך לאהוב
יש לתת מקום למגע המותר, הטוב . יחד עם זאת יש ילדים שלא אוהבים חיבוקים או נשיקות וכדאי לאפשר לילד ללמוד לבחור איך הוא רוצה לאהוב.
מכבדים את הסירוב ולא מפעילים לחץ. אפשר לשאול בשקט: "מה בפעילות לא נעים לך?" ולהציע חלופות -להשתתף בלי מגע, לבחור בן או בת זוג, להשתמש באביזר במקום להחזיק יד או לצפות ולהצטרף בהמשך.
לא נבהלים מהמילה. אפשר לשאול:
"איפה שמעת את המילה הזאת?"
"מה אתה חושב שהיא אומרת?"
"מה רצית לומר כשאמרת אותה?"
עונים בקצרה ובהתאם לגיל.
השירותים הם מרחב פרטי - גם ילד סקרן לא יכול לפתוח דלת, להציץ או להיכנס לתא תפוס.
אני מבינה שאתם סקרנים, אבל בשירותים כל אחד זכאי לפרטיות. לא פותחים דלת, לא מציצים ולא נכנסים בלי רשות.
הופכים לשגרה: דופקים לפני כניסה, ממתינים לתור מחוץ לתא, שומרים על דלת סגורה, לא מטפסים כדי להציץ, לא מעירים על גוף של ילדים אחרים.
סימן לתשומת לב: המשך ההצצה למרות גבול ברור, התמקדות בילד מסוים, או ניסיון לגעת בו.
לא מביישים אותו. שאלה כללית יכולה לקבל תשובה קצרה שמתאימה לכולם. אם השאלה כוללת מידע אישי: "זאת שאלה חשובה, אבל היא קצת אישית. אני רוצה להקשיב לך בפרטיות אחרי הפעילות."
לא "איזו בושה" , הגוף אינו מביש. מסבירים איפה מתאים להתפשט ואיפה שומרים על פרטיות: הגוף שלך הוא טוב ושייך לך. בגן אנחנו נשארים לבושים. אם צריך להחליף בגדים, עושים זאת במקום פרטי ועם מבוגר שעוזר לך.
סימן לתשומת לב: התפשטות שחוזרת, מלווה בהצגת איברים פרטיים לאחרים, ניסיון לערב ילדים נוספים, או מצוקה.
יכול להיות סקרנות טבעית, דרך להירגע, או תגובה לעייפות/מתח/שעמום. ניגשים בשקט:
אני רואה שאתה נוגע בגוף שלך. זה הגוף שלך, אבל נגיעה באיברים הפרטיים היא דבר שעושים בפרטיות, לא בזמן פעילות ובנוכחות ילדים אחרים.
כדאי גם לבדוק אם מגרד/כואב/מציק הבגד/צריך שירותים.
סימן לתשומת לב: תדירות גבוהה, כאב או פציעה, הפרעה לתפקוד, לא נפסק אחרי תזכורות, או מצוקה נלווית.
לא כל שאלה, מילה או נגיעה חד־פעמית מצריכה שיחת דיווח.
כדאי לעדכן ולהתייעץ כאשר ההתנהגות חוזרת או מתגברת, מפריעה לילד או לילדים אחרים, התרחש אירוע בין כמה ילדים, הילד נראה מפוחד או נסער, יש פער בגיל או בכוחות, עולה מידע מדאיג או נדרשת התייעצות מקצועית.
לא צריך לחכות לוודאות. פונים להתייעצות כאשר: לא בטוחים שההתנהגות תואמת גיל, ההתנהגות חוזרת למרות גבולות, יש פער משמעותי בין הילדים, מופיעים כפייה/לחץ/איום/סודיות/שוחד/פחד, ילד אומר שלא הצליח לסרב או להפסיק, נגרם כאב/פציעה/השפלה/מצוקה, מופיעה התנהגות מינית מפורטת שלא תואמת גיל, הילד מספר שמישהו נגע בו/הראה לו תוכן מיני, יש שינוי חד בהתנהגות, או עולה חשש לחשיפה לתוכן מיני/פגיעה ברשת.
במקרים כאלה לא חוקרים ולא מנסים להוכיח, מקשיבים, מתעדים במילות הילד, ופונים מיד למנהלת/יועצת/פסיכולוגית או לגורם המקצועי המתאים. תפקיד איש החינוך אינו לקבוע אם הייתה פגיעה, אלא לזהות את החשש, לא להתעלם ממנו ולהעביר אותו הלאה.
סימני אזהרה

1
שינוי בהתנהגות הילד- התפרצויות כעס/זעם, עצבות, מופנמות.

2
תלונות על כאבי ראש / בטן שלא ניתנים להסבר פיזי

3
הפרעות בשינה.

4
פחד או סלידה ממקומות ומאנשים מסוימים

5
ילד הנראה מכונס בתוך עצמו, עסוק בפנטזיות ומציג התנהגות ילדותית

6
יחסי חברות מועטים עם ילדים אחרים

7
בעיות משמעת, בעיות בגן/בית הספר, התנהגות חריגה, ירידה בלימודים. עוינות או התנהגות אלימה.

8
בגדים תחתונים מוכתמים, קרועים או כאשר כתמי דם מופיעים עליהם

9
תלונות על כאב, או גירוי באזור אברי המין,חבורות או שטפי דם באברי המין החיצוניים

10
סימנים המעידים על דיכאון, התקפי חרדה, הפרעות אכילה.

11
ירידה בהערכה העצמית, התנהגות פסיבית, ניסיון לרצות את הסביבה באופן חריג.

12
התנהגות מינית שאינה תואמת את גיל הילד
אנחנו רוצים רק להגן עליהם
סקרנות מינית
איברים פרטיים
הזכות לומר לא
מתי לומר לא 1
מתי לומר לא 2
מתי לומר לא 3
מתי לומר לא 4
איך לומר לא
ילדים שומרים סודות
מה זה סוד טוב
מה זה סוד רע?
למה ילדים לא מספרים
מסר שהם תמיד יכולים לסמוך עלינו
למי מספרים סוד
ביקור אצל הרופא
מגע טוב
פרטיות












