מה עושים אחרי שצפינו בהצגה-מדברים מוגנות
ההצגה מעניקה לילדים שפה, מסרים וכלים, אבל היא אינה עומדת בפני עצמה. השיחה שמתקיימת אחריה מאפשרת לילדים לעבד את מה שראו, לשאול שאלות ולחבר את המסרים למצבים מחיי היום־יום.
ההצגה הסתיימה אבל התהליך החינוכי ממשיך.
מה חשוב לדעת❓
שומרים על השיחה כללית
בשיחה קבוצתית מדברים על הדמויות, על המצבים שהוצגו ועל הכללים שלמדנו. לא מבקשים מהילדים לספר מול כולם על חוויות אישיות ונמנעים משאלות כמו: „האם זה קרה פעם למישהו כאן?”
אם ילד מתחיל לספר על מקרה אישי, אפשר לומר:
"תודה שסיפרת. זה חשוב, ואני רוצה להקשיב לך. נדבר על זה יחד בפרטיות מיד אחרי השיחה."
נותנים מקום לסקרנות
שאלות וסקרנות לגבי הגוף הן בדרך כלל חלק טבעי, נורמלי ותואם גיל. מקשיבים, עונים בפשטות ובהתאם לגיל ומציבים גבולות ברורים לגבי מה פרטי ומה מתאים.
איך עונים לשאלות של ילדים?
הכלל הראשון: לא להיבהל, לא לבייש ולא להתעלם.
בודקים מאיפה השאלה הגיעה: "מה גרם לך לשאול?" / "איפה שמעת על זה?"
בודקים מה הילד כבר יודע: "מה אתה חושב?"
עונים בקצרה ובהתאם לגיל ורק על מה שנשאל.
מותר לא לדעת הכול: "אני רוצה לחשוב איך להסביר את זה ואחזור אליך." חשוב באמת לחזור עם תשובה.
שאלה אישית מאוד לא נענית מול כל הקבוצה.
מה עושים בפועל⁉️
✔️ הופכים את המוגנות לחלק מהשגרה מבלי ליזום בכל פעם "שיחה על מוגנות".
אפשר לחזק את המסרים ברגעים הקטנים של היום: בזמן משחק, בוויכוח בין ילדים, כשילד לא רוצה חיבוק, לפני כניסה לשירותים או כשילד מבקש לספר משהו בפרטיות.
✔️ משתמשים באופן קבוע בשפת ההצגה עם המושגים שהילדים כבר מכירים.
✔️ מחברים כללים למצבי יומיום אמיתיים:
ילד חטף משחק: "זוכרים שאנחנו מקשיבים כשמישהו אומר לא?"
חבר ביקש לשמור סוד: "בואו נבדוק יחד -זה סוד טוב או סוד רע?"
ילד לא רוצה חיבוק: "הגוף שלו הוא רק שלו, והוא יכול לבחור אם מתאים לו חיבוק."
✔️ יוצרים כתובת בטוחה לשיתוף
כדי שילדים יספרו, הם צריכים לדעת שמקשיבים גם לדברים מו רכבים או לא נעימים.
כדאי להזכיר:
"אפשר לספר לי גם אם קרה משהו לא נעים."
"אני אקשיב ואנסה לעזור."
"גם אם עשית משהו שאסור, עדיין אפשר לבוא אליי."
"אם אני לא פנויה עכשיו, נמצא זמן ומקום שקט לדבר."
"אם מבוגר אחד לא הבין, ממשיכים לספר למבוגר אחר."
חשוב
⚠️ לא מספיק להגיד לילדים "תמיד אפשר לספר לי". צריך גם להקשיב להם בפועל, לכבד את הגבולות שלהם ולא לבטל את התחושות שלהם.
⚠️ אין צורך ללמד את כל הכללים בבת אחת. אפשר לבחור בכל פעם מסר אחד, לחבר אליו סיפור, שיר או סרטון ולחזור אליו כשעולה צורך מהשטח.
12 כללי המוגנות


1
הגוף שלי הוא רק שלי
המסר החשוב הוא שהגוף שלהם הוא ברשותם, יש להם זכות על גופם.


2
יש לנו בגוף איברים פרטיים
האיברים הפרטיים של הילד הם האיברים המכוסים בבגד ים: פין, פות, חזה, ישבן (לקהל הדתי- ניתן לכנות אותם כאיברים מוצנעים) חשוב שהילד ידע להבחין בין האיברים הפרטיים שלו לבין שאר איברי הגוף.
.jpg)

3
באיברים פרטיים לא נוגעים, לא מפשיטים ולא מראים
לאף אחד אסור לגעת באיברים הפרטיים של הילד ( אלא אם כן יש סיבה רפואית לכך) וגם לילד אסור לגעת באיברים הפרטיים של האחר אפילו אם הוא מבקש או מציע מתנות.
האיברים הפרטיים של הילד שייכים לילד ולא מקובל לחשוף אותם בפני זרים. לגבי חקירת גופו, היא טבעית ומותרת אך יש לקיימה באופן פרטי בלבד (ללא נוכחות ילדים/מבוגרים) לדוג' בחדרו.


4
גם אם זה רק משחק ואפילו אם מרשים- באיברים פרטיים לא נוגעים – פשוט לומר לא!
ילדים בגילאים הרכים נוטים לשחק במשחקים מוכרים:"אבא-אמא", "רופא -חולה" משחק החשוב להתפתחותם. לא פעם במהלך משחקים אלו נוצר בלבול בין מותר לאסור, הנכון והלא נכון. יש להנחות את הילד כי ניתן לשחק אך לשמור על הגבולות (בלי להפשיט ובלי לגעת באיברים הפרטיים).


5
להורים ולרופא מותר רק לעזור, על הבריאות והניקיון עוזרים לנו לשמור
כדאי להדגיש כי בדברים שקשורים לבריאות וניקיון מותר להורים לעזור לנו ולרופא מותר לבדוק אותנו אפילו באיבר פרטי כי הוא רק רוצה לעזור ולרפא אותנו (כשאמא ואבא נמצאים שם לשמור עלינו).


6
אם צובטים אותי, מרגיזים אותי, בועטים בי או מציקים- פשוט לומר לא!
חשוב לחנך את הילד לאסרטיביות לא רק במקרה של מגע אסור אלא גם במקרה של מגע שאינו נעים לו (צביטות,נשיקות) יש לו זכות לומר לא!


7
לשאוג "לא" כמו אריה, לברוח מהר כמו נמר ולספר למבוגר שעוזר
נלמד ונתרגל עם הילד איך אומרים לא:
1. שואגים 2. בורחים 3. מספרים


8
סוד טוב אני בוחר אם לספר או לא לספר
יש הבדל בין סוד טוב לסוד רע . כשמתכננים מסיבת הפתעה לאימא, למשל, זה סוד טוב אותו ניתן לשמור בלב ולא לספר.


9
סודות רעים לא שומרים, סודות רעים רצים ומספרים
סוד רע הוא סוד שגורם לתחושה לא נעימה בבטן. אם מישהו מציק , רוצה לגעת באיברים הפרטיים, כשמישהו אומר לילד "אל תגלה לאבא ואימא". זה סוד רע, אותו חייבים לספר למבוגר שעוזר. הילד צריך לדעת למי הוא יכול לפנות לקבלת עזרה וכדאי למנות רשימה של אנשים קרובים היכולים לשמש אוזן קשבת – כדאי לתת לילד אופציות כמו גננת, יועץ/ת , מורה, דודה, אח/ות או כל אדם אחר מבוגר שהוא בוטח בו ויכול לעזור לו.


10
השירותים מקום פרטי, נכנסים אחד אחד זה הרגע שלי לבד
הילד צריך להבין כי עליו לשמור על הפרטיות שלו ושל חבריו. בכניסה לשירותים את הדלת סוגרים, לא מציצים ולא נכנסים יחד לאותו תא שירותים. בשירותים ציבוריים חשוב לא לשלוח את הילד לבד (גם הגדולים יותר) .


11
בלי אישור של ההורים לא הולכים לא עם מישהו זר ולא עם מישהו מוכר
רוב הילדים יודעים לא ללכת עם אנשים זרים אולם, קיים בלבול: מי הוא זר? מישהו שהם רואים כל יום מוכר במכולת/ השומר הוא זר? הכלל שעוזר לעשות לילדים סדר הוא שעם אף אחד אני לא הולך בלי אישור של ההורים לא עם מישהו שאני מכיר, לא עם מישהו שאני לא מכיר וגם לא עם מישהו שמבקש ממני עזרה.


12
טוב טוב כמה טוב, אני בוחר איך לאהוב
יש לתת מקום למגע המותר, הטוב . יחד עם זאת יש ילדים שלא אוהבים חיבוקים או נשיקות וכדאי לאפשר לילד ללמוד לבחור איך הוא רוצה לאהוב.
סימני אזהרה

1
שינוי בהתנהגות הילד- התפרצויות כעס/זעם, עצבות, מופנמות.

2
תלונות על כאבי ראש / בטן שלא ניתנים להסבר פיזי

3
הפרעות בשינה.

4
פחד או סלידה ממקומות ומאנשים מסוימים

5
ילד הנראה מכונס בתוך עצמו, עסוק בפנטזיות ומציג התנהגות ילדותית

6
יחסי חברות מועטים עם ילדים אחרים

7
בעיות משמעת, בעיות בגן/בית הספר, התנהגות חריגה, ירידה בלימודים. עוינות או התנהגות אלימה.

8
בגדים תחתונים מוכתמים, קרועים או כאשר כתמי דם מופיעים עליהם

9
תלונות על כאב, או גירוי באזור אברי המין,חבורות או שטפי דם באברי המין החיצוניים

10
סימנים המעידים על דיכאון, התקפי חרדה, הפרעות אכילה.

11
ירידה בהערכה העצמית, התנהגות פסיבית, ניסיון לרצות את הסביבה באופן חריג.

12
התנהגות מינית שאינה תואמת את גיל הילד
אנחנו רוצים רק להגן עליהם
סקרנות מינית
איברים פרטיים
הזכות לומר לא
מתי לומר לא 1
מתי לומר לא 2
מתי לומר לא 3
מתי לומר לא 4
איך לומר לא
ילדים שומרים סודות
מה זה סוד טוב
מה זה סוד רע?
למה ילדים לא מספרים
מסר שהם תמיד יכולים לסמוך עלינו
למי מספרים סוד
ביקור אצל הרופא
מגע טוב
פרטיות












