קרה משהו -מה עושים ואיך מדווחים?
כשמתרחש אירוע בין ילדים או כשילד משתף במשהו מדאיג, חשוב לדעת איך לדבר איתו, איך לתעד, איך לפנות להורים ומתי נדרשת פנייה לגורם מקצועי.
מה חשוב לדעת❓
חובת דיווח
חובת הדיווח היא חובה הקבועה בחוק להגנה על קטינים וחסרי ישע. כאשר קיים יסוד סביר לחשוב שילד נפגע בעבירת מין, בהתעללות, בהזנחה או באלימות בידי אדם האחראי עליו, יש לדווח בהקדם לגורמים המוסמכים.
אין צורך בהוכחה או בוודאות כדי להתייעץ ולפעול, ואין לחקור את הילד או לנסות לבדוק לבד את אמיתות הדברים.
מה עושים בפועל⁉️
1️⃣ מדברים עם כל ילד בנפרד.
השיחה עם הילד אינה חקירה. לא מנסים "להוציא ממנו את האמת" אלא מאפשרים לו לספר במילים שלו.
אפשר לפתוח ב:
"ראיתי את המשחק ועצרתי אותו. אני רוצה להבין מה קרה ולוודא שאתה בסדר."
אפשר לשאול:
"ספר לי מה קרה."
"איך המשחק התחיל?"
"מה קרה אחר כך?"
"איך הרגשת?"
"רצית להשתתף?"
"היה משהו שלא היה נעים?"
"מישהו ביקש ממך לא לספר?"
"יש עוד משהו שאתה רוצה שאדע?"
לא משלימים לילד משפטים, לא חוזרים שוב ושוב על אותה שאלה ולא מציעים לו תשובה.
2️⃣ אם הילד מספר משהו מדאיג:
"תודה שסיפרת לי. עשית נכון שבאת וסיפרת. אתה לא אשם, ועכשיו התפקיד שלנו הוא לעזור ולשמור עליך."
3️⃣ לא מבטיחים סודיות מוחלטת:
"אני אשתף רק אנשים שתפקידם לעזור לנו ולשמור עליך."
4️⃣ לא עורכים שיחה משותפת בין הילדים ולא מבקשים מהם להשוות גרסאות או להתנצל לפני שהאירוע נבדק.
⚠️ כשילד משתף חשוב לזכור
נשארים רגועים
• מקשיבים
• מחזקים אותו על כך שסיפר
• אומרים לו שאינו אשם
• לא שואלים שאלות מנחות
• לא מתחקרים
• לא מבטיחים לשמור בסוד
• מתעדים את מילותיו
• מסבירים מה יקרה בהמשך
• פועלים לפי הנהלים וחובת הדיווח.
איך מתעדים❓
התיעוד צריך להיות צילום מדויק ככל האפשר של מה שראינו ושמענו - לא פרשנות.
רושמים סמוך לאירוע:
תאריך, שעה ומקום
אילו ילדים היו נוכחים
מי מאנשי הצוות ראה את האירוע
מה בדיוק נראה או נשמע
כיצד הופסק המשחק
מה אמר כל ילד בנפרד
האם נצפו פחד, בכי, כאב או שינוי בהתנהגות
למי הועבר הדיווח
כותבים עובדות ולא מסקנות.
במקום: "ילד אחד תקף את השני"
כותבים:
"ראיתי את הילד מושך את מכנסיו של הילד האחר. הילד האחר אמר 'די' והתרחק."
משפט משמעותי שילד אמר נכתב במילותיו ובמרכאות. לא מבקשים ממנו לחזור שוב ושוב על הדברים ולא מבקשים ממנו לשחזר את האירוע.
איך פונים להורים❓
השיחה צריכה להיות רגועה, עניינית ולא מאשימה. מדברים בנפרד עם ההורים של כל ילד, לאחר התייעצות עם מנהלת המסגרת.
אפשר לומר:
"היום התרחש בין הילדים משחק שקשור לחשיפת הגוף ולגבולות. עצרנו אותו מיד ושוחחנו עם כל ילד בנפרד. אנחנו מתייחסים לנושא ברצינות, אבל גם ברוגע ובלי לבייש את הילדים. עדכנו את הגורמים המקצועיים במסגרת ונמשיך לפעול בהתאם להנחיות."
מספרים מה ראינו בלי פרשנות וכינויים. לא מכנים ילד "פוגע", "בעייתי" או "מסוכן", ולא מוסרים מידע אישי על הילד האחר או את גרסתו.
צ'קליסט
☐ עצרנו את האירוע ושמרנו על הילדים
☐ שוחחנו עם כל ילד בנפרד
☐ תיעדנו באופן עובדתי סמוך לאירוע
☐ עדכנו את מנהלת המסגרת / הגורם המקצועי
☐ פעלנו לגבי עדכון ההורים בהתאם להנחיות
☐ במקרה הצורך פנינו לגורמים המוסמכים בהתאם לחובת הדיווח
12 כללי המוגנות


1
הגוף שלי הוא רק שלי
המסר החשוב הוא שהגוף שלהם הוא ברשותם, יש להם זכות על גופם.


2
יש לנו בגוף איברים פרטיים
האיברים הפרטיים של הילד הם האיברים המכוסים בבגד ים: פין, פות, חזה, ישבן (לקהל הדתי- ניתן לכנות אותם כאיברים מוצנעים) חשוב שהילד ידע להבחין בין האיברים הפרטיים שלו לבין שאר איברי הגוף.
.jpg)

3
באיברים פרטיים לא נוגעים, לא מפשיטים ולא מראים
לאף אחד אסור לגעת באיברים הפרטיים של הילד ( אלא אם כן יש סיבה רפואית לכך) וגם לילד אסור לגעת באיברים הפרטיים של האחר אפילו אם הוא מבקש או מציע מתנות.
האיברים הפרטיים של הילד שייכים לילד ולא מקובל לחשוף אותם בפני זרים. לגבי חקירת גופו, היא טבעית ומותרת אך יש לקיימה באופן פרטי בלבד (ללא נוכחות ילדים/מבוגרים) לדוג' בחדרו.


4
גם אם זה רק משחק ואפילו אם מרשים- באיברים פרטיים לא נוגעים – פשוט לומר לא!
ילדים בגילאים הרכים נוטים לשחק במשחקים מוכרים:"אבא-אמא", "רופא -חולה" משחק החשוב להתפתחותם. לא פעם במהלך משחקים אלו נוצר בלבול בין מותר לאסור, הנכון והלא נכון. יש להנחות את הילד כי ניתן לשחק אך לשמור על הגבולות (בלי להפשיט ובלי לגעת באיברים הפרטיים).


5
להורים ולרופא מותר רק לעזור, על הבריאות והניקיון עוזרים לנו לשמור
כדאי להדגיש כי בדברים שקשורים לבריאות וניקיון מותר להורים לעזור לנו ולרופא מותר לבדוק אותנו אפילו באיבר פרטי כי הוא רק רוצה לעזור ולרפא אותנו (כשאמא ואבא נמצאים שם לשמור עלינו).


6
אם צובטים אותי, מרגיזים אותי, בועטים בי או מציקים- פשוט לומר לא!
חשוב לחנך את הילד לאסרטיביות לא רק במקרה של מגע אסור אלא גם במקרה של מגע שאינו נעים לו (צביטות,נשיקות) יש לו זכות לומר לא!


7
לשאוג "לא" כמו אריה, לברוח מהר כמו נמר ולספר למבוגר שעוזר
נלמד ונתרגל עם הילד איך אומרים לא:
1. שואגים 2. בורחים 3. מספרים


8
סוד טוב אני בוחר אם לספר או לא לספר
יש הבדל בין סוד טוב לסוד רע . כשמתכננים מסיבת הפתעה לאימא, למשל, זה סוד טוב אותו ניתן לשמור בלב ולא לספר.


9
סודות רעים לא שומרים, סודות רעים רצים ומספרים
סוד רע הוא סוד שגורם לתחושה לא נעימה בבטן. אם מישהו מציק , רוצה לגעת באיברים הפרטיים, כשמישהו אומר לילד "אל תגלה לאבא ואימא". זה סוד רע, אותו חייבים לספר למבוגר שעוזר. הילד צריך לדעת למי הוא יכול לפנות לקבלת עזרה וכדאי למנות רשימה של אנשים קרובים היכולים לשמש אוזן קשבת – כדאי לתת לילד אופציות כמו גננת, יועץ/ת , מורה, דודה, אח/ות או כל אדם אחר מבוגר שהוא בוטח בו ויכול לעזור לו.


10
השירותים מקום פרטי, נכנסים אחד אחד זה הרגע שלי לבד
הילד צריך להבין כי עליו לשמור על הפרטיות שלו ושל חבריו. בכניסה לשירותים את הדלת סוגרים, לא מציצים ולא נכנסים יחד לאותו תא שירותים. בשירותים ציבוריים חשוב לא לשלוח את הילד לבד (גם הגדולים יותר) .


11
בלי אישור של ההורים לא הולכים לא עם מישהו זר ולא עם מישהו מוכר
רוב הילדים יודעים לא ללכת עם אנשים זרים אולם, קיים בלבול: מי הוא זר? מישהו שהם רואים כל יום מוכר במכולת/ השומר הוא זר? הכלל שעוזר לעשות לילדים סדר הוא שעם אף אחד אני לא הולך בלי אישור של ההורים לא עם מישהו שאני מכיר, לא עם מישהו שאני לא מכיר וגם לא עם מישהו שמבקש ממני עזרה.


12
טוב טוב כמה טוב, אני בוחר איך לאהוב
יש לתת מקום למגע המותר, הטוב . יחד עם זאת יש ילדים שלא אוהבים חיבוקים או נשיקות וכדאי לאפשר לילד ללמוד לבחור איך הוא רוצה לאהוב.
סימני אזהרה

1
שינוי בהתנהגות הילד- התפרצויות כעס/זעם, עצבות, מופנמות.

2
תלונות על כאבי ראש / בטן שלא ניתנים להסבר פיזי

3
הפרעות בשינה.

4
פחד או סלידה ממקומות ומאנשים מסוימים

5
ילד הנראה מכונס בתוך עצמו, עסוק בפנטזיות ומציג התנהגות ילדותית

6
יחסי חברות מועטים עם ילדים אחרים

7
בעיות משמעת, בעיות בגן/בית הספר, התנהגות חריגה, ירידה בלימודים. עוינות או התנהגות אלימה.

8
בגדים תחתונים מוכתמים, קרועים או כאשר כתמי דם מופיעים עליהם

9
תלונות על כאב, או גירוי באזור אברי המין,חבורות או שטפי דם באברי המין החיצוניים

10
סימנים המעידים על דיכאון, התקפי חרדה, הפרעות אכילה.

11
ירידה בהערכה העצמית, התנהגות פסיבית, ניסיון לרצות את הסביבה באופן חריג.

12
התנהגות מינית שאינה תואמת את גיל הילד
אנחנו רוצים רק להגן עליהם
סקרנות מינית
איברים פרטיים
הזכות לומר לא
מתי לומר לא 1
מתי לומר לא 2
מתי לומר לא 3
מתי לומר לא 4
איך לומר לא
ילדים שומרים סודות
מה זה סוד טוב
מה זה סוד רע?
למה ילדים לא מספרים
מסר שהם תמיד יכולים לסמוך עלינו
למי מספרים סוד
ביקור אצל הרופא
מגע טוב
פרטיות












