אחרי ההצגה - הגוף שלי הוא רק שלי - תשפ"ד

"קרה לכם שראיתם הצגה , נראה שהילדים היו בעניין, שיתפו פעולה... אבל אתם לא הייתם בטוחים אם הם קלטו את המסר? אז דעו שזה יכול לקרות , למה? כי הם ילדים והם זקוקים לחזרתיות, הם צריכים לעבד את הדברים שראו וחוו ולהמשיך להיפגש עם הנושאים עד שהדברים יחלחלו ויופנמו אצלם. בדיוק בשביל זה הכנו במיוחד עבורכם ערכות נושא דיגיטליות שיתנו לכם בסיס לשיח בכיתה וכלים להעמקה וחידוד המסרים. כל הערכה בנויה ממספר נושאים מתייחסת לנושא אחר עליו דיברנו בהצגה. בכל נושא תמצאו סרטונים בהם מככבות הבובות :שיפרה ואופציק (אותם הילדים מכירים מההצגה). הם מבולבלים ושואלים את הילדים שאלות לגבי הנושא המדובר. בסרטונים גם פוגשים את יעל (יוצרת ההצגה) שעוזרת לאופציק ושפרה לעשות סדר בדברים ומסכמת את הנושא בכלל פשוט וקל אותו הילדים לומדים ומפנימים. מה עושים אם אחד הילדים מספר סיפור אישי? אכן הנושאים רגישים ויכולים לעורר את הילדים לדבר ולשתף. אנחנו רוצים לעודד אותם לשתף ולא לשמור בבטן אך חשוב לשמור על המוגנות שלהם. לכן, לא נאפשר לילדים לשתף בסיפור אישי של פגיעה במליאה. אם מי מהילדים מתחיל לספר סיפור, אז על המורה לעצור, להודות לילד שהוא משתף בחוויה אישית, לחזק אותו על הנכונות לשתף, ולהזמין אותו לשוחח עמו בנפרד לאחר המפגש. "אני שומעת שיש לך משהו מאד חשוב לשתף, אני שמחה על כך אבל נעשה זאת באופן אישי לאחר השיעור" . חשוב לא להשאר עם הדברים לבד ולשתף את היועצת בביה"ס בתכנים שעלו. חשוב להיות רגיש וערני לכל אמירה ושפת גוף של הילדים. חשוב לתת לגיטימציה לכל רגש שעולה. חשוב לזכור כי לילדים (וגם למבוגרים) יש נטייה לחוש אשמים בפגיעה שנעשתה בהם. לכן עלינו להיות ערים לאפשרות זו ולהעביר מסר ברור כי ילדים אינם אשמים בפגיעה של הזו